לא רק חשיבה חיובית: מדוע הגישה של דן לוסטיג נתמכת במחקר מדעי ובנתונים
בעולם הרוח והריפוי העצמי, מושגים כמו "חשיבה חיובית", "אנרגיות טובות" ו"יצירת מציאות" הפכו למטבעות לשון שחוקים. אנשים רבים, ובצדק, מפתחים סקפטיות בריאה כלפי גישות שנשמעות מעורפלות ומבטיחות הבטחות גדולות ללא כיסוי. קל להיאבד בים המידע, להתפתות לסיסמאות קליטות, ולהתאכזב כשהתוצאות המיוחלות לא מגיעות. על הרקע הזה, פועל דן לוסטיג ומבדל את שיטתו, "רפואת על", באופן חד וברור: לא באמצעות סיסמאות, אלא באמצעות שיטתיות, מדידה ובדיקה מתמדת של התוצאות בשטח.
השאלה המרכזית איננה האם לחשיבה יש כוח. על כך אין עוררין. השאלה היא כיצד רותמים את כוחה של התודעה באופן יעיל, עקבי ובר-קיימא כדי לחולל שינוי אמיתי בבריאות וברווחה הנפשית. כאן בדיוק נחשף ההבדל המהותי בין "חשיבה חיובית" לבין תהליך עומק מובנה ונתמך ראיות. הגישה של דן לוסטיג אינה מבקשת מהאדם פשוט "לחשוב חיובי" ולהדחיק את הקשיים, אלא מספקת לו מפה מדויקת וכלים כירורגיים לאתר את שורש הבעיה, לפרק את המטענים הרגשיים שמתחזקים אותה, ורק אז, על קרקע נקייה, לבנות תודעת ריפוי יציבה.
הבסיס המדעי של השיטה אינו מקרי. הוא נולד מתוך מחויבות עמוקה לאמת, שקיפות ואחריות כלפי אלפי האנשים ששמים את מבטחם בתהליך.
הבעיה עם "רק תחשוב חיובי": מדוע זה לא מספיק?
לפני שנצלול לביסוס המדעי של "רפואת על", חשוב להבין מדוע גישת "החשיבה החיובית" לבדה, כפי שהיא נתפסת באופן פשטני, לרוב אינה יעילה בטווח הארוך ואף עלולה להזיק:
- התעלמות מהשורש: לנסות לכפות מחשבה חיובית על כאב רגשי עמוק, טראומה או דפוס חשיבה מושרש, זה כמו לצבוע קיר עם עובש. הצבע ייראה טוב לזמן קצר, אך העובש יפרוץ החוצה במהרה, אולי אפילו בעוצמה גדולה יותר. "רפואת על" גורסת כי לא ניתן לרפא את מה שלא מבינים, ויש לרדת לשורש הבעיה כדי לחולל שינוי אמיתי.
- הדחקה במקום שחרור: "חשיבה חיובית" כסיסמה עלולה לעודד הדחקה של רגשות "שליליים" כמו כעס, עצב ופחד. רגשות אלו הם חלק טבעי מהחוויה האנושית, והדחקתם יוצרת "עומס עצבי" אדיר, מעין לחץ פנימי קבוע שגוזל אנרגיה ושוחק את המערכת הגופנית והנפשית. הגישה של דן לוסטיג עושה בדיוק את ההפך – היא מלמדת כיצד לפגוש את הרגשות הללו, להבין את המסר שלהם, ולשחרר את האנרגיה הכלואה בהם באופן בטוח ויעיל.
- אשמה וכישלון: כשאדם מנסה "לחשוב חיובי" והבעיה שלו אינה נפתרת, הוא עלול להרגיש אשם. "אולי אני לא מתאמץ מספיק?", "מה לא בסדר איתי?". תחושת הכישלון הזו רק מוסיפה עוד שכבה של סטרס וסבל. שיטה מובנית ונתמכת מחקר, לעומת זאת, מסירה את האשמה מהאדם וממקדת אותו בתהליך ו בכלים מעשיים.
היסודות המדעיים של "רפואת על": שיטתיות, מדידה ואימות
דן לוסטיג, שהגיע לתחום מתוך חווית ריפוי אישית ממחלת הפסוריאזיס, לא הסתפק בחוויה האישית שלו. הוא יצא למסע מחקר שנמשך שנים כדי להבין את המנגנון שמאחורי הריפוי. הוא פירק לגורמים את התהליכים הנוירו-פסיכולוגיים והביולוגיים המקשרים בין תודעה, רגש ובריאות הגוף. התוצאה היא "רפואת על" – שיטה שבליבתה עומדים עקרונות מדעיים ברורים:
- שיטתיות (Systematic Approach):
במדע, תהליך אמין חייב להיות שיטתי וניתן לשחזור. "רפואת על" אינה אוסף אקראי של טכניקות, אלא תהליך מדורג, מובנה ובעל היגיון פנימי ברור:
- שלב א' – זיהוי שורש: איתור מדויק של הקונפליקט הרגשי, האמונה או החוויה שיצרו את "העומס העצבי" הראשוני. זהו שלב אבחוני, המבוסס על הקשבה עמוקה וכלים ספציפיים שמסייעים למשתתף להבין מדוע המערכת שלו יצאה מאיזון.
- שלב ב' – שחרור אנרגיה רגשית: לאחר האבחון, מגיע שלב ה"טיפול" – שימוש בטכניקות מתקדמות לשחרור המטען הרגשי הנצור בגוף ובתודעה. זהו הלב הפועם של התהליך, המאפשר למערכת העצבים להתחיל לחזור לאיזון.
- שלב ג' – יצירת דפוסים חדשים: זהו שלב ה"שיקום" וה"מניעה". לא מספיק לנקות את הישן, חיוני לבנות "תודעת ריפוי" חדשה, דפוסים מעצימים שימנעו חזרה למלכודות הסטרס הישנות ויקדמו חוסן ובריאות מתמשכים.
השיטתיות הזו הופכת את התהליך לבהיר, צפוי ובטוח עבור המשתתפים.
- מדידה (Measurement):
המחויבות של דן לוסטיג לאחריות ואמינות הובילה אותו לצעד נדיר בתחום: בדיקה כמותית ואיכותנית של יעילות השיטה. הוא לא הסתפק בסיפורי הצלחה מרגשים, שעל אף חשיבותם נותרים אנקדוטליים. הוא רצה נתונים.
לצורך כך, הוא חבר לפרופסור רמי בנבנישתי, פרופסור אמריטוס מהאוניברסיטה העברית ומומחה בעל שם עולמי בתחום העבודה הסוציאלית ומחקר חברתי. שיתוף הפעולה הזה נועד לבחון את השפעת קורס "תודעת ריפוי" באופן אובייקטיבי ומדעי.
המחקר, שנערך בקרב מאות משתתפים, לא מדד "אושר" או "הרגשה טובה" באופן כללי. הוא בחן מדדים פסיכולוגיים ופיזיולוגיים מקובלים ומוכרים, לפני התהליך, במהלכו, ובנקודות זמן שונות אחריו, כדי לוודא שהשינוי יציב. בין המדדים שנבדקו:
- רמות חרדה
- רמות דיכאון
- רמות סטרס נתפס
- תסמינים פיזיים שונים (כאבי ראש, בעיות עיכול, עייפות, נדודי שינה ועוד)
- מדדי רווחה נפשית כללית (Well-being)
- תחושת מסוגלות לריפוי עצמי
- אימות (Verification):
הנתונים שעלו ממחקר הערכה המקיף והבלתי תלוי סיפקו אימות חזק ליעילותה של השיטה. התוצאות, כפי שרוכזו בדו"ח של פרופ' בנבנישתי, הראו שיפורים משמעותיים ומתמשכים בכל המדדים שנבדקו. המשתתפים דיווחו באופן עקבי על ירידה ברמות החרדה, הדיכאון והסטרס, הפחתה ניכרת בתסמינים פיזיים, ועלייה בתחושת החיוניות והרווחה. יתרה מכך, רמת שביעות הרצון של הבוגרים מהתהליך הייתה גבוהה במיוחד.
נתונים אלו הם התשובה הניצחת לסקפטיות. הם מוכיחים ששיטת "רפואת על" אינה עוסקת באמונה עיוורת או באפקט פלצבו. היא מפעילה מנגנונים פסיכו-פיזיולוגיים ממשיים, המובילים לשינוי מדיד, עקבי וחיובי בחיי המשתתפים.
השורה התחתונה: לבחור בשיטה שאפשר לסמוך עליה
הבחירה של דן לוסטיג ללכת בדרך המדעית והמדידה היא אמירה ערכית. זוהי אמירה של כבוד עמוק כלפי המשתתפים, של מחויבות לשקיפות, ושל רצון כן להציע פתרון אמיתי, יסודי ובר-קיימא. זהו המסר שלא צריך לבחור בין עומק רוחני לבין היגיון מדעי – ניתן ורצוי לשלב ביניהם.
כפי שדן משתף בכתבה שפורסמה עליו ב"וואלה", המסע האישי שלו לימד אותו שריפוי מתחיל מהבנה. הגישה המחקרית שלו מרחיבה את המשפט הזה: ריפוי אמיתי מתחיל מהבנה, ממשיך בכלים מדויקים, ומוכח באמצעות תוצאות.
לכן, כשאתם שומעים על שיטת "רפואת על", דעו שאינכם שומעים על עוד טרנד חולף של "חשיבה חיובית". אתם שומעים על מתודולוגיה סדורה, שנבנתה מתוך שנים של מחקר, ידע וניסיון, ושעומדת במבחן התוצאה – לא רק בסיפורים המרגשים של אלפי בוגרים, אלא גם בנתונים הברורים של המחקר המדעי. זוהי הזמנה למסע של ריפוי, שינוי וחיבור עצמי, על קרקע יציבה של ידע, ניסיון והוכחות.