אם אתה יכול להשפיע – אל תוותר: איציק בריל על הכוח של הפרט לחולל שינוי חברתי

בעידן המודרני, מול בעיות חברתיות מורכבות ועמוקות, קל ליפול למלכודת האדישות. התחושה כי "המערכת" גדולה מדי, הבעיות סבוכות מדי, וכי לאדם הבודד אין יכולת אמיתית לחולל שינוי, היא תחושה משתקת. כנגד תפיסה זו, ניצב סיפורו של יצחק בריל כקריאת תיגר נחרצת, כתזכורת רבת עוצמה לכך שכוחו של הפרט הוא עצום, בתנאי שהוא מונחה על ידי מצפן ערכי ברור. פילוסופיית החיים שלו, המזוקקת באמירה הפשוטה והעוצמתית "אם אתה יכול לתרום, תתרום. אם אתה יכול להשפיע – אל תוותר", אינה קלישאה, אלא מדריך מעשי לפעולה. זהו סיפור על האופן שבו אדם אחד, באמצעות זיהוי יכולותיו הייחודיות, הקשבה לצו ליבו, וחוסן נפשי בלתי מתפשר, יכול להפוך לכוח של שינוי חברתי משמעותי.

נקודת ההתחלה: כשהסטטיסטיקה פוגשת את הלב

כל מסע גדול לשינוי חברתי מתחיל ברגע אחד קטן של חיבור אנושי. הוא לא מתחיל בחדר ישיבות או בגיליון אקסל, אלא ברגע שבו בעיה מופשטת הופכת לכאב אישי. עבור איציק בריל, הרגע הזה הגיע כשהוא הביט בנתון היבש של כ-500 הרוגים בתאונות דרכים בשנה. תגובתו – "זה שובר לי את הלב" – היא המפתח להבנת כל פועלו. הוא לא ראה מספר, הוא ראה "חיים. משפחות. חלומות שנגדעו".

זהו השלב הראשון וההכרחי בכל יוזמה חברתית אותנטית: היכולת לחוש אמפתיה. היכולת לתרגם סטטיסטיקה לסיפורים אנושיים, ולהרשות לעצמך להיות מוטרד עמוקות מהמצב הקיים. ללא החיבור הרגשי הזה, כל יוזמה תהיה חסרת נשמה וחסרת דלק פנימי שיחזיק אותה לאורך זמן. יצחק בריל לא החליט "להתמודד עם בעיית תאונות הדרכים" כמשימה אסטרטגית; הוא הרגיש שהוא חייב לעשות משהו כדי למנוע עוד לבבות שבורים. הרגש הזה הוא שהצית את האש, והיא זו שממשיכה לבעור ולספק לו את האנרגיה לפעול.

"אם אתה יכול…" – איתור ומינוף המומחיות האישית

השלב השני בפילוסופיה של איציק בריל הוא ההכרה באחריות האישית הנובעת מיכולת ייחודית. האמירה "אם אתה יכול להשפיע" מטילה את כובד המשקל על היחיד. היא קוראת לכל אדם לערוך חשבון נפש ולשאול: מהם הכלים, הכישרונות והניסיון הייחודיים שלי, וכיצד אני יכול להשתמש בהם כדי לתקן משהו בעולם?

אנשים רבים חשים כאב מול תאונות הדרכים, אך יצחק (איציק) בריל היה בעמדה ייחודית. כנהג מרוצים ברמה עולמית, הוא החזיק בנכס שלא היה לאף אחד אחר: סמכות מקצועית שאין עליה עוררין, אמינות בעיני צעירים, והבנה אינטימית של הדינמיקה בין נהג לרכב. הגאונות שלו הייתה לא רק בזיהוי הבעיה, אלא בהבנה שהוא, באופן אישי, מחזיק במפתח ייחודי שיכול להיות חלק מהפתרון. הוא חיבר בין התשוקה והמומחיות שלו לבין צורך חברתי בוער, ובנקודת החיבור הזו נולדה ההשפעה.

העיקרון הזה הוא אוניברסלי. לא כל אחד הוא אלוף מרוצים, אבל לכל אחד יש משהו ייחודי לתרום – יכולת ארגונית, כישרון אמנותי, ידע טכנולוגי, או פשוט היכולת להקשיב. המודל של בריל קורא לנו לאתר את ה"נכס" הזה בעצמנו ולמנף אותו למען הכלל.

"…אל תוותר": חוסן מנטלי מול אדישות ומכשולים

שינוי חברתי הוא מרתון, לא ספרינט. הדרך רצופה מכשולים: אדישות ציבורית, קשיים לוגיסטיים, והצורך לגייס ולהניע מתנדבים לאורך זמן. החלק השני של האמירה, "אל תוותר", הוא אולי המאתגר ביותר. הוא דורש חוסן נפשי, נחישות ועקשנות.

כאן, הרקע של איציק בריל כספורטאי סיבולת הוא קריטי. היכולת המנטלית הנדרשת כדי לצלוח מרוץ באחה ארוך ומפרך, שבו תקלות הן חלק בלתי נפרד מהמשחק, היא בדיוק אותה יכולת הנדרשת כדי להוביל מיזם חברתי לאורך שנים. הוא למד לא להירתע מכישלונות קטנים, להתאושש במהירות, ולהמשיך לנוע קדימה, כשעיניו נשואות אל המטרה הסופית. הגישה הזו, של "לא לוותר", היא שמבטיחה שהמיזם שלו אינו טרנד חולף, אלא התחייבות ארוכת טווח. זוהי עדות לכך שתחושת שליחות אמיתית אינה תלויה במצב הרוח או בתנאים חיצוניים; היא כוח פנימי יציב שממשיך לדחוף קדימה, גם כשהדרך קשה.

פילוסופיה משותפת: כיצד "השפעה" היא ערך זוגי

כוחו של הפרט מועצם כאשר הוא חלק ממערכת תומכת החולקת את אותם ערכים. הפילוסופיה של איציק בריל אינה מתקיימת בחלל ריק. היא מהדהדת ומשתקפת גם בדרכה של רעייתו, ליאת דן בריל. גם היא, בדרכה, יישמה את אותו עיקרון. היא זיהתה שהיא יכולה להשפיע על העולם דרך יצירה, עיצוב ותעשייה. היא לא ויתרה על התשוקה שלה, גם כשזה דרש ממנה לעזוב קריירה נוחה ובטוחה.

היא בחרה להשפיע על ידי יצירת מקומות עבודה, על ידי טיפוח קהילת מעצבים, ועל ידי העשרת חייהם של אנשים באמצעות אסתטיקה ופונקציונליות. יחד, הם מדגימים שהשפעה חברתית אינה מוגבלת רק ל"פרויקטים חברתיים" במובן הצר של המילה. היא יכולה לבוא לידי ביטוי בהקמת סטארטאפ ביטחוני, בהקמת מפעל לעיצוב, בחינוך, באמנות ובכל תחום שבו אדם בוחר להשתמש בכישרונו כדי להוסיף ערך לעולם. השותפות שלהם מבוססת, ככל הנראה, על ההבנה ההדדית העמוקה הזו – שלשניהם יש את היכולת, ולכן גם את האחריות, להשאיר חותם חיובי.

לסיכום, סיפורו של יצחק בריל (איציק בריל) הוא שיעור מעשי באזרחות פעילה. הוא מפרק את תהליך השינוי החברתי לשלבים ברורים: התחברות רגשית לבעיה, זיהוי היכולת האישית לתרום, וגיוס החוסן הנפשי כדי להתמיד. הוא מוכיח שהשאלה החשובה ביותר אינה "מי יפתור את הבעיות?", אלא "מה אני יכול לעשות?". האמירה "אם אתה יכול להשפיע – אל תוותר" אינה רק מוטו אישי; היא קריאה לכל אחד ואחת מאיתנו להביט סביב, לזהות את המקום שבו נוכל לתרום מכישרוננו הייחודי, ופשוט להתחיל לפעול. זהו הכוח האמיתי של הפרט, וזוהי הדרך שבה נבנית חברה טובה יותר.