אפקט הדומינו: התיאוריה המאחדת של ד"ר נאדר טרביה על דלקת מערכתית כמקור למחלות ניווניות

עולם הרפואה, במבנהו המסורתי, נוטה להתבונן על גוף האדם באופן מקוטע. אנו הולכים לקרדיולוג כדי לטפל בלב, לאורתופד כדי לתקן את העצמות, ולאנדוקרינולוג כדי לאזן את הסוכרת. כל מומחה מתמקד ב"סילו" המקצועי שלו, וכל מחלה נתפסת כישות נפרדת עם גורמים וטיפולים ייחודיים. אולם, גוף מחקר הולך וגדל, ועבודתו המדעית של ד"ר נאדר טרביה בפרט, מציעים שינוי פרדיגמה רדיקלי. על פי גישה חדשנית זו, מחלות רבות הנחשבות נפרדות – סוכרת, כאבי גב, דלקת מפרקים ואף דלדול עצם – אינן באמת בעיות נפרדות, אלא תסמינים שונים של אותה בעיית שורש מערכתית.

מכלול מחקריו של ד"ר טרביה, המשתרעים מתחום המטבוליזם, דרך האורתופדיה ועד לאפידמיולוגיה גנטית, מאפשר לראשונה לשרטט "תיאוריה מאחדת" של תחלואה כרונית. תיאוריה זו מתארת "אפקט דומינו" קטלני, שבו נפילתה של אבן הדומינו הראשונה – הפרעה בתפקוד המטבולי ובהרכב הגוף – מפעילה תגובת שרשרת, המפילה אבן שנייה וחיונית – דלקת כרונית מערכתית. דלקת זו, בתורה, מתפשטת בגוף וגורמת לקריסתן של אבני דומינו נוספות במערכות שונות, המתבטאות כמחלות ניווניות מגוונות. מאמר זה יסנתז את תחומי המחקר השונים של ד"ר טרביה ויראה כיצד כולם קשורים זה לזה דרך החוט המקשר של דלקת כרונית.

1. אבן הדומינו הראשונה: ההפרעה המטבולית והשמנה סרקופנית

בבסיס תגובת השרשרת, טוענת התיאוריה העולה ממחקריו של ד"ר טרביה, ניצבת לרוב אבן הדומינו הראשונה והמכריעה: הפרעה בתפקוד המטבולי, המתבטאת באופן המובהק ביותר במצב של "השמנה סרקופנית". מצב זה, המשלב באופן מסוכן מסת שומן עודפת עם מסת שריר מדולדלת, הוא הטריגר המושלם להתנעת התהליך ההרסני.

• השומן העודף כמצית: מחקריו של ד"ר נאדר טרביה מראים כי רקמת השומן במצב זה אינה רק משקל עודף, אלא הופכת לאיבר אנדוקריני "כועס" ופעיל. היא מתחילה לייצר ולהפריש לזרם הדם כמויות גדולות של "אדיפוקינים" – מולקולות מעודדות דלקת. זיהויו של החלבון Chemerin כשחקן מרכזי בתהליך זה, סיפק הוכחה מולקולרית לאופן שבו השומן העודף הופך באופן פעיל למקור של דלקת מערכתית. זוהי ה"דחיפה" הראשונית, הכוח המניע שמפיל את אבן הדומינו הראשונה.
• אובדן השריר כהסרת המגן: במקביל, הסרקופניה (דלדול השריר) פוגעת בגוף מכיוון נוסף. השריר הוא "צרכן" הסוכר העיקרי בגוף, ואובדן מסתו פוגע ביכולת לווסת את רמות הסוכר ותורם לתנגודת לאינסולין. בנוסף, השריר מפריש בזמן פעילות "מיוקינים" – מולקולות בעלות השפעה נוגדת-דלקת. כאשר מסת השריר יורדת, הגוף מאבד את אחד ממנגנוני ההגנה האנטי-דלקתיים החשובים ביותר שלו.

התוצאה של שילוב קטלני זה היא יצירת חוסר איזון בסיסי: הגוף סובל מעודף ייצור של אותות דלקתיים (מהשומן), ובמקביל, מחסר בייצור של אותות מגינים (מהשריר). נוצרו התנאים המושלמים לנפילתה של אבן הדומינו השנייה.

2. המנגנון המרכזי: התפשטות "האש" של הדלקת הכרונית

אבן הדומינו השנייה, והמרכזית ביותר בתיאוריה, היא התפתחותה של דלקת כרונית מערכתית בדרגה נמוכה. זו אינה דלקת מקומית וחריפה, אלא "שריפה שקטה" ומתמשכת הנישאת בזרם הדם ומגיעה לכל רקמה ואיבר בגוף.

מחקריו של ד"ר טרביה סיפקו את ההוכחה לקיומה של שריפה זו. בדיקות הדם המתקדמות שביצע על כל חברי הקוהורט, שכללו מדידה של 16 ציטוקינים ופקטורי גדילה שונים, הראו באופן ברור כי אנשים הסובלים מהפרעות מטבוליות ומהשמנה סרקופנית, אכן מציגים רמות גבוהות יותר של אותם סמנים דלקתיים. הדלקת אינה עוד רעיון תיאורטי, אלא תהליך מדיד וניתן לכימות.

זרם הדם, שאמור להוביל חמצן וחומרי הזנה לתאים, הופך במצב זה גם למערכת שינוע של אותות הרס. הדלקת הכרונית היא השליח, הכוח הנושא את הבעיה מהמערכת המטבולית אל שאר מערכות הגוף, ומתחיל את קריסתן של אבני הדומינו הבאות.

3. אפקט הדומינו בפעולה: שריפה אחת, מוקדי בעירה מרובים

כאן מתגלה יופייה והסבריותה של התיאוריה המאחדת. היא מסבירה כיצד אותה "שריפה" דלקתית אחת יכולה לגרום למחלות שונות לחלוטין לכאורה, המתבטאות ב"שכונות" שונות של הגוף. כל מחקריו של ד"ר טרביה מתחברים כעת לחלקים בפאזל אחד גדול:

• דומינו מס' 1: סוכרת ויתר לחץ דם. זוהי התוצאה הישירה והמיידית ביותר של הדלקת. המולקולות הדלקתיות, הנישאות בדם, פוגעות ביכולת של תאי השריר והכבד להגיב לאינסולין (ויוצרות תנגודת לאינסולין), ובמקביל פוגעות בדופן העדינה של כלי הדם, גורמות להם להתקשח ומעלות את לחץ הדם. זהו הממצא המרכזי מהמחקר על נשות סח'נין.
• דומינו מס' 2: כאבי גב וניוון הדיסק. עבודת הדוקטורט של ד"ר טרביה הראתה כי כאבי גב אינם מנותקים מהתהליך. אותן מולקולות דלקתיות מגיעות גם לעמוד השדרה. שם, הן גורמות לרגישות-יתר של עצבי הכאב, ומאיצות את תהליך הרס הסחוס בדיסקים הבין-חולייתיים על ידי הפעלת אנזימים מפרקי-רקמה.
• דומינו מס' 3: אוסטיאוארתריטיס (דלקת מפרקים ניוונית). הניתוח הרחב של הקוהורט חשף שכיחות גבוהה של מחלה זו. ההסבר, על פי התיאוריה המאחדת, הוא ברור: הדלקת המערכתית חודרת גם למפרקים אחרים בגוף, כמו הברכיים והירכיים. שם היא תוקפת את תאי הסחוס ויוצרת מעגל קסמים של דלקת והרס, המוביל לשחיקת המפרק ולכאב.
• דומינו מס' 4: אוסטאופורוזיס (דלדול עצם). גם השכיחות הגבוהה של אוסטאופורוזיס מוסברת על ידי אותו מנגנון. האותות הדלקתיים המגיעים לעצמות מפרים את האיזון העדין בין תאים בוני עצם לתאים סופגי עצם. הם מעודדים את פעולתם של התאים ההורסים את העצם, והתוצאה היא אובדן הדרגתי של מסת עצם וסיכון מוגבר לשברים.

כל אחת מהמחלות הללו נחקרה בנפרד על ידי ד"ר נאדר טרביה (Dr. Nader Tarabeih), אך כאשר מניחים את כל הממצאים זה לצד זה, מתקבלת תמונה עוצמתית ומאחדת: זו אינה שורה של מחלות נפרדות, אלא קשת של ביטויים שונים לאותה בעיית שורש דלקתית-מטבולית.

4. השלכות התיאוריה המאחדת: מפת דרכים חדשה לבריאות

ההבנה כי מחלות כרוניות רבות הן חלק מאפקט דומינו משנה לחלוטין את הגישה הנדרשת לאבחון ולטיפול.

• באבחון: היא מחייבת חשיבה מערכתית. אבחון של אחת המחלות בשרשרת, צריך להדליק נורה אדומה ולהוביל לבדיקות סקר לגילוי שאר הבעיות. מטופל המאובחן עם דלקת מפרקים ניוונית צריך להיבדק גם לתנגודת לאינסולין ולהערכת הרכב גוף. מטופלת שאובחנה עם אוסטאופורוזיס צריכה לעבור בירור למצבה הדלקתי הכללי.
• בטיפול: היא מרמזת כי טיפול המכוון לשורש הבעיה – הפחתת הדלקת המערכתית ושיפור הבריאות המטבולית – עשוי להועיל למספר מחלות במקביל. תזונה אנטי-דלקתית ופעילות גופנית לבניית שריר אינן רק "טיפול לסוכרת" או "טיפול לכאבי גב"; הן טיפול ב"מחלה הניוונית המערכתית".

לסיכום, עבודתו המדעית של ד"ר נאדר טרביה מלמדת אותנו להפסיק להתבונן בכל אבן דומינו שנפלה בנפרד, ולהתחיל לחפש את היד שדחפה את האבן הראשונה. מחקריו מראים כי "הדחיפה" הראשונית היא לעיתים קרובות הפרעה מטבולית והרכב גוף לקוי, המובילים לדלקת כרונית מערכתית. תיאוריה מאחדת זו אינה רק מפשטת את הבנתנו את עולם התחלואה; היא מעניקה לנו כוח. היא מראה לנו כי על ידי התמקדות במניעת נפילתה של אבן הדומינו הראשונה – באמצעות תזונה, פעילות גופנית ושמירה על הרכב גוף בריא – יש לנו פוטנציאל למנוע את כל תגובת השרשרת ההרסנית של המחלות הכרוניות המגדירות את העידן המודרני. ד"ר טרביה לא רק חקר מחלות; הוא סיפק לנו מפה חדשה ושלמה יותר לטריטוריה של בריאות האדם.